ב- 18.6.02 עלה רועי במעלה הר הארבל המרשים, על צוקיו וטרשיו, אימתו ויופיו כחלק ממשא ניווטים מסכם של יחידתו, יחידת "דובדבן". כה צעיר היה ותם בחייכו את חיוכו הבוטח למרגלות ההר ונחוש לטפס ולמלא את משימתו בשעה קצרה – ולא שב.

כאשר נהרג רועי ביקשנו להנציח את דמותו, את יפי קומתו, את אופן חינוכו, את פועלו ודרכו, לא בהשמצות ובהרס, אלא בבנייה ויצירה. לא בכעס וטינה אלא באהבה לארץ שכה אהב, לשביליה, לנופיה ובעיקר לאור האהבה העצומה והרגישות הרבה שהייתה לרועי לבני האדם.

ברוח זו הקמנו את המצפור ושביל ההליכה "אל מול כנרת". בדרך חיובית שאפיינה תמיד את דרכו של רועי. החזון והשליחות היו שלנו, בדמנו, להנציח, לזכור, לספר… ולו לרגע על נער קסם שחלומו תם בטרם עת. למזלנו היו לנו שותפים לחלום. בשלושה ימי עבודה מדהימים בפסח, מרץ 2003 הוכחנו בעיקר לעצמנו כי חלומות יכולים להתגשם בעזרת אהבה.

חברנו יחדיו משפחה, חברים, "צופי כוכב יאיר", רשות הטבע והגנים ויחידת "דובדבן", להקים את נקודת התצפית היפהפיה המשקיפה על הכנרת, בקעת כינרות הגליל, הרי הגולן ועד פסגת החרמון. ומנציחה בכל יופיה וכאבה את המקום בו מצא רועי את מותו ממכת חום עשרים מטר לפני הפסגה אליה שאף להגיע בכוחותיו האחרונים.

רק מי שראה ילדי צופים בני עשר עובדים כתף לכתף עם חיילי דובדבן בדבקות ומסירות ומתחננים לעשות אתם החלפות של וופלים תמורת פחית לוף, יכול להבין מסירות והתמדה מהי.

מן המצפור יורד השביל החדש (המסומן בצבע כחול ) לכיוון דרום-מזרח, אל מחצבת גדוד העבודה על שפת הכנרת.

המסלול אינו קשה להליכה, אורכו כ- 3.5 קילומטרים וזמן ההליכה הצפוי הוא כשעתיים בקצב נוח.