תפריט
צעדת הארבל, לזכרו של רועי, מתקיימת מידי שנה בתקופת האביב. הפקת הצעדה על ידי רשות הטבע והגנים ומועצה אזורית גליל תחתון. חניכי השכבה הבוגרת בצופים לוקחים חלק בהפעלה ובארגון, ותושבי רבים יוצאים לצעוד בשביל "אל מול כנרת".
המצפור ושביל ההליכה היורד אל הכנרת הפכו לעובדה נטועה בנופי ארצנו. מי חלם שאלו יהפכו ברבות הימים למסורת יפהפיה שמסמלת יותר מכל את האהבה לארץ הזו, לנופיה, טרשיה ולאהבת האדם שאפיינו יותר מכל את רועי דרור ז"ל.
ב- 18.6.02 עלה סמל רועי דרור במעלה הר ה"ארבל" המרשים והנישא כחלק ממסע ניווטים מסכם של יחידתו, יחידת "דובדבן". ממסע זה רועי לא חזר, ולזכרו סללו בני משפחתו וחבריו בחודש מרץ 2003 את המצפור ושביל ההליכה "אל מול כנרת".
מאז, מידי שנה, מתקיימת צעדת ארבל במהלך חודשי האביב לזכרו של סמל רועי דרור ז"ל.
כפי שאמר שר הביטחון שאול מופז בטקס חנוכת המצפור: "ראו את המקום היפה הזה ששמו של רועי מונצח בו. בשביל יעבור מצעד אינסופי של מבקרים, טיילים ובני נעורים. מהמצפור הם ישקיפו על יפי הנוף הכובש. זהו זיכרון מרהיב של רועי שנפל והוא לא ישכח לעולם."
צעדת הארבל השנייה 8.4.04
חכה לי אבא
כאלו שמעתי אותו אומר:
חכה לי אבא, שלושת ימים
אלכה אל אחד ההרים
ואשתחווה ואשובה.
אביא כל מה שאוכל לאגור
אחר כך אחזור.
פענח אותי באור
דע שרציתי בלעדיך לעלות
במעלה ההר. לשוב אליך
גבר מוכן.
ומה שקרה אתה יודע
שהיה מאוחר.
קבל אותי אבא לא גמור
אמץ אותי מאוד ללב
אל תתבייש לבכות
למד לחכות.
שמעתי אותו אומר
רק שלושת ימים
אלכה לי אל ארץ המוריה
אל אחד ההרים הרמים
אל אחד
ההרים
אל אחד
אל
ואשתחווה
ואשובה.
נתן יונתן.
ב- 18.6.2002 עלה רועי במעלה ההר המרשים והנישא הזה, על צוקיו וטרשיו, אימתו ויופיו למצוא את בגרותו, לאגור כל שיכול היה לאגור, ניסיון וידע ולהפוך לגבר מוכן.
כה צעיר היה ותם בחייכו את חיוכו הבוטח למרגלות ההר ונחוש לטפס ולמלא את משימתו בשעה קצרה – ולא שב. אכן היה כבר מאוחר.
האם לא ידעת בני שהיית כל כך בוגר ושלם ומוכן עוד בטרם עלית על אותו ההר.
לעיתים מתעורר בנו כעס על ההר הנורא הזה שגזל את חייו של בנינו.
אך לא איוולתו של ההר היא, אלא איוולתם של בני האדם.
לא התנשאותו של ההר הנישא, הנראה למרחוק היא, אלא התנשאותם של בני האדם.
ההר הגא הזה ניצב כאן מיליוני שנים ורק טיפשותו של האדם ונימהרותו מאפשרים לו לחשוב כי חזק הוא מהטבע.
כאשר נהרג רועי ביקשנו להנציח את דמותו, את יפי קומתו, את אופן חינוכו, את פועלו ודרכו,
לא בהשמצות ובהרס, אלא בבנייה ויצירה.
לא בכעס וטינה אלא באהבה לארץ שכה אהב, לשביליה, לנופיה ובעיקר לאור האהבה העצומה והרגישות הרבה שהייתה לרועי לבני האדם.
ברוח זו הקמנו את המצפור ושביל ההליכה "אל מול כנרת".
בדרך חיובית שאפיינה תמיד את דרכו של רועי.
ואכן ניצבים אנו כאן למרגלות הארבל זו השנה השנייה, לזכור ולהנציח את פועלו ויפי נפשו של נער שהיה רק בן 19 אך הספיק בחייו הקצרים כה רבות והשאיר חותם בלב כה רבים.
וכפי שאמר שר הביטחון שאול מופז בטקס חנוכת המצפור: "ראו את המקום היפה הזה ששמו של רועי שלכם מונצח בו, בשביל יעבור מצעד אינסופי של מבקרים, טיילים ובני נעורים. מהמצפור הם ישקיפו על יפי הנוף הכובש. זהו זיכרון מרהיב של רועי בנכם שנפל והוא לא ישכח לעולם."
ואכן ניצבים אנו כאן במצפור "אל מול כינרת" מצפור אותו הקימו בפסח לפני שנתיים. משפחה, חברים, "צופי כוכב יאיר" ויחידת "דובדבן". רק עשרים מטרים מעל המקום אליו הצליח רועי להגיע בכוחותיו האחרונים.
ואין דבר המחמם את לבנו יותר מאשר לראות את אותם רבבות אנשים הניצבים כאן עימנו מדי שנה בשנה, ואת מאות האנשים החדשים המצטרפים אליהם על מנת לבקר במצפור ולרדת בשבילי ההליכה היורדים אל הכנרת אותה רועי כה אהב.
אנו רוצים להודות לכל אלו שלקחו חלק בהפקת צעדת הארבל לזכרו של רועי.
אנו רוצים להעניק דגלונים לקבוצות אשר השתתפו בצעדה
לכל חברינו הרבים שאתנו תמיד, משפחתנו הנהדרת ולכל הצועדים עמנו כאן. תודה על השתתפותכם.
דברים בשם שר הביטחון שאול מופז לצעדת הארבל השנייה 8.4.2004
על מצוק הארבל אשתקד, בטקס חנוכת "מצפור רועי", עם תחיה, יהודה, עופרי,
תמר וירדן- משפחת דרור היקרה לליבנו. ועם חבריו, חניכיו ומוקירי זכרו של רועי
ז"ל אמרתי:
"אנחנו עומדים כאן מול הנוף הגלילי המרהיב בלב קרוע. תכול הכנרת והשמים
ומצוקי ההר הכהים המשתפלים אל העמק, כאילו מסמלים את דמות הלוחם
שהשביל והמצפור ישאו לנצח את שמו.
רועי דרור ז"ל היה שילוב מופלא של עוז וחוסן כסלע הארבל, ושל רוגע ורוך כמימי
האגם הקסום שמנגד."
"מצפור רועי" ושביל "אל מול כנרת" הם עתה אתר חצוב בהר, חקוק לעד במפת
ארץ ישראל. צועדים מיטיבי לכת, חובבי טבע ונוף ואוהבי מולדת, פוקדים את
המצפור בזרם בלתי פוסק. המצוק שעליו קופחו חייו של רועי, עלם החן האהוב,
המקסים, המוכשר, היה לאתר זיכרון שאין יפה ממנו, שאין להחמיצו.
המראה הנשקף מכאן הוא שרטוט תבניתו של רועי, פנורמה של עמק והר, זהר
הרקיע המשתקף למטה במים הכחולים ואופק שאין לו סוף.
נפשו הטובה של רועי צמאת הדעת והאור, שכל פיסגה הייתה לה אתגר, שכל שיא
היה לה יעד, נסחפה אמיצה ונלהבת מול הנוף הנפלא הזה במאמץ עז , עד כלותה.
היא הטביעה אחריה חותם נצח. היא השאירה אחריה תחנת חובה לכל טייל ותייר
בארץ ישראל.
אין תמורה לחיים צעירים שנקפדו באיבם, אין תחליף לנער המחונן ברוך הסגולות
והערכים שאבד למשפחתו, לאוהביו, לרעיו בצה"ל ולעמו בנסיבות טרגיות.
אך אם יש דרך הולמת להנציח את זכרו ודמותו של רועי, הרי היא מתמצה
במיטבה במצפור הצופה אל המרחב ובשביל התלול המוביל אליו וממנו.
אישיותו הקורנת של רועי, ערכיו, טוהר מידותיו ומצפונו הם סימני הדרך שבה
צועדים רבים וטובים ורועי להם מופת ואור.
רועי הותיר חלל גדול בבית הטוב והחם, מקור חינוכו ועיצובו, בית משפחת דרור
האצילה, שממנו צמח והיה להבטחה גדולה שנועדה להגשמה.
בנפול רועי, לא אבדה כליל ההבטחה. היא מצאה לה אפיקי הגשמה החצובים בסלע
במצוק הארבל, בצעדה, בנתיב העולה ובלבבות רבים. ההגשמה הזו אוצרת בתוכה
שביבי נחמה לאוהביו.
יהי זכרו של רועי ברוך.
ברעות והוקרה
שאול מופז
שר הביטחון.
28.4.05
אורחים, חברים, משפחה וכל בית ישראל שהצטרפו אלינו בצעדה זו.
בוקר טוב.
השנה אנו מקיימים בפעם השלישית את צעדת הארבל.
צעדה זו נבעה מצורך אישי שלנו, הוריו של רועי, להנציח ולהזכיר מדי שנה בשנה, בכל פעם מחדש, את זכרו ופועלו של בננו. את דמותו, את יפי קומתו, את אופן חינוכו, את פועלו ואומץ רוחו, את נחישותו ואת אהבתו לארץ הזו ולנופיה.
לא בהשמצות ובהרס, אלא בבנייה ויצירה.
לא בכעס וטינה אלא באהבה לארץ שכה אהב, לשביליה, לנופיה ובעיקר לאור האהבה העצומה והרגישות הרבה שהייתה לרועי לבני האדם.
ברוח זו הקמנו את המצפור ושביל ההליכה "אל מול כנרת".
בדרך חיובית שאפיינה תמיד את דרכו של רועי.
צעדה זו שנבעה מצורך אישי שלנו, קיבלה תנופה וחזון בזכות "המועצה האזורית גליל תחתון" והעומדים בראשה. אלו ראו בצעדה לא רק מנוף למשיכת מבקרים למקום היפהפה הזה.
הם אימצו את רועי לחיקם כבן העמק, באהבה גדולה, ברגישות רבה. מודעים לתכונותיו יקרות הערך, לפועלו ולדמותו כאלו הכירו אותו מאז ומתמיד.
מתוך רצון כן לצעוד בשבילי ההר הנישא הזה על מנת לזכור ולא לשכוח. על מנת להחדיר את האהבה לכיבוש הקרקע, לאהבת הארץ, להליכה בצוותא כפי שרועי כל כך אהב.
ואכן ניצבים אנו כאן במצפור "אל מול כינרת" מצפור אותו הקימו בפסח לפני שנתיים. משפחה, חברים, "צופי כוכב יאיר" ויחידת "דובדבן". רק עשרים מטרים מעל המקום אליו הצליח רועי להגיע בכוחותיו האחרונים.
ואין דבר המחמם את לבנו יותר מאשר לראות את אותם רבבות אנשים הניצבים כאן עימנו מדי שנה בשנה, ואת מאות האנשים החדשים המצטרפים אליהם על מנת לבקר במצפור ולרדת בשבילי ההליכה היורדים אל הכנרת אותה רועי כה אהב.
וכפי שאמר שר הביטחון שאול מופז בטקס חנוכת המצפור: "ראו את המקום היפה הזה ששמו של רועי שלכם מונצח בו, בשביל יעבור מצעד אינסופי של מבקרים, טיילים ובני נעורים. מהמצפור הם ישקיפו על יפי הנוף הכובש. זהו זיכרון מרהיב של רועי בנכם שנפל והוא לא ישכח לעולם."
דרך מורשתו שהותיר לנו רועי, כל אחד ואחד מרבבות הצועדים יכיר וידע, יזכור וינציח את פועלו ויפי נפשו של נער שהיה רק בן 19 במותו אך הספיק בחייו הקצרים כה רבות והשאיר חותם בלב כה רבים.
השנה מצטרפת לצועדים טיילת צעירה שזו לה הפעם הראשונה לבקר במקום בו נהרג אחיה.
עומר, בת 5 חודשים, שנולדה שנתיים וחצי לאחר מותו של רועי.
אני רוצה להזמין את פרופ' עמי עמית מנהל המחלקה להפרייה חוץ גופית מבית החולים איכילוב, שכבוד גדול הוא לנו לראות אותו בין הצועדים.
שאלמלא מומחיותו, תמיכתו והאופטימיות שבו, לא היינו זוכים לאותם רגעי האושר אותם אנו חווים עם כל חיוך ומגע של עומר הקטנה.
צעדת הארבל ה-5 23/3/07
אורחים, חברים, משפחה ולכל הצועדים שהצטרפו אלינו בצעדה זו.
בוקר טוב.
השנה, כמדי שנה, מאז נפילתו של בננו רועי אנו מקיימים את צעדת הארבל. וזו לנו השנה החמישית לקיום צעדה זו.
ניצבים אנו כאן במצפור "אל מול כינרת" מצפור אותו הקמנו משפחה, חברים, "צופי כוכב יאיר" ויחידת "דובדבן". רק עשרים מטר מעל המקום אליו הצליח רועי להגיע בכוחותיו האחרונים.
ואין דבר המחמם את לבנו יותר מאשר לראות את אותם רבבות אנשים הניצבים כאן עימנו מדי שנה בשנה, ואת מאות האנשים החדשים המצטרפים אליהם על מנת לבקר במצפור ולרדת בשבילי ההליכה היורדים אל הכנרת אותה רועי כה אהב.
לרבים מהנוכחים כאן היום הייתה הזכות להכיר את רועי. אלו שבאו עמו במגע, גם אם היה זה קשר ארעי וחולף לא יכלו שלא להוקיר, לאהוב, ולהעריך את רועיקי שלנו, על טוב לבו, רגישותו לזולת, אהבתו לבני האדם ותבונתו הרבה. רבים מילדכם זכו למגע ידו החם, לעצה טובה. ולציטוט מדברי חכמים אותם אהב להשמיע.
אולם רבים מהנוכחים כאן היום לא זכו כלל להכיר את רועי, הם לא הכירו את דמותו, את יפי קומתו ואופן חינוכו, הם לא זכו להכיר את פועלו ואומץ רוחו, את נחישותו ואת אהבתו לארץ הזו ולנופיה. עבור רבים מהנוכחים כאן שמו של רועי יכול היה להישאר רק בגדר עוד מסלול הליכה, או שם של צעדה, אך לא כך הוא. דמותו של רועי חקוקה בכל סלע, ניבטת מכל עיקול בדרך. בשלל ריחות הפריחה ולבלוב מתחדש.
גם אלו שלא זכו להכיר את רועי חווים את מעשיו וצעדיו בכל צעד שלהם במסלול אותו סלל רועי בגופו. גם עבורם רועי אינו דמות אנונימית ואינו עוד שם של חלל שנפל, אלא דמותה של ארץ ישראל היפה. והוא חודר לכל לב ולב.
ואנו בצעידתנו, כמדי שנה בשנה, צועדים עמו את צעדיו האחרונים, את נשימותיו, את מחשבותיו, את גופו שבגד, בתוך הירוק הכואב הזה.
לכן לכם הצועדים תפקיד כה משמעותי בהנצחתו של בננו רועי. במקום היפה הזה ששמו של רועי שלנו מונצח בו, מהמצפור המשקיף אל הנוף הכובש, בשביל ההליכה היורד אל הכנרת יעבור מצעד אינסופי של מבקרים, טיילים ובני נעורים והם יסמלו יותר מאלף מילים, את האהבה לכיבוש הקרקע, לאהבת הארץ ולהליכה בצוותא כפי שרועי כל כך אהב.
דרך מורשתו שהותיר לנו רועי, כל אחד ואחד מרבבות הצועדים יכיר וידע, יזכור וינציח את פועלו ויפי נפשו של נער שהיה רק בן 19 במותו אך הספיק בחייו הקצרים כה רבות והשאיר חותם בלב כה רבים. ויהי זה זיכרון מרהיב של רועי בננו שנפל והוא לא ישכח לעולם.
20/3/09
אורחים, חברים, משפחה ולכל הצועדים שהצטרפו אלינו בצעדה זו.
בוקר טוב.
השנה, כמדי שנה, מאז נפילתו של בננו רועי אנו מקיימים את צעדת הארבל, וזו לנו השנה השביעית לקיום צעדה זו.
ב- 18.6.2002 עלה רועי במעלה ההר המרשים והנישא הזה, על צוקיו וטרשיו, אימתו ויופיו למלא אחר פקודות שניתנו לו.
כה צעיר היה ותם בחייכו את חיוכו הבוטח למרגלות ההר ונחוש לטפס ולמלא את משימתו בשעה קצרה – ולא שב. הוא נפל בכוחות אחרונים רק עשרים מטרים מהפסגה אליה שאף להגיע. עשרים מטרים מהמצפור אותו הקמנו.
ואין דבר המחמם את לבנו יותר מאשר לראות את אותם רבבות אנשים הניצבים כאן עימנו מדי שנה בשנה, על מנת לבקר במצפור ולרדת בשבילי ההליכה היורדים אל הכנרת.
גם אלו שלא זכו להכיר את רועי חווים את מעשיו וצעדיו בכל צעד שלהם במסלול אותו סלל רועי בגופו. גם עבורם רועי אינו דמות אנונימית ואינו עוד שם של חלל שנפל, אלא דמותה של ארץ ישראל היפה. זהו זיכרון מרהיב של רועי בננו שנפל והוא לא ישכח לעולם.
מי האמין לפני שבע שנים עת קיבלנו את הבשורה המרה על נפילתו של רועי כי המצפור ושביל ההליכה היורד אל הכנרת יהפכו לעובדה נטועה בנופי ארצנו, מי האמין אז כי הצעדה שאת צעדיה הראשונים יצרנו משפחה, חברים, צופים ויחידת דובדבן אבן לאבן, ברומסנו ברגלנו שעל אחר שעל, ממקום נפילתו של רועי ועד לכינרת שכה אהב. מי חלם שאלו יהפכו ברבות הימים למסורת יפהפיה שמסמלת יותר מכל את האהבה לארץ הזו, לנופיה, טרשיה ולאהבת האדם שאפיינו יותר מכל את רועיקי שלנו.
החזון והשליחות היו שלנו, בדמנו, בנפשנו, להנציח, לזכור, לספר… ולו לרגע על נער קסם שחלומו תם בטרם עת. ולמזלנו היו לנו שותפים לחלום. בשלושה ימי עבודה מדהימים בפסח לפני שבע שנים, הוכחנו בעיקר לעצמנו כי חלומות יכולים להתגשם בעזרת אהבה. רק מי שראה ילדי צופים בני עשר עובדים כתף לכתף עם חיילי דובדבן בדבקות ומסירות ומתחננים לעשות אתם החלפות של וופלים תמורת פחית לוף, יכול להבין מסירות והתמדה מהי.
וכיום לשמחתנו הפכה הצעדה לנחלת הכלל, ולא היינו יכולים להגיע לכל אלו אלמלא נרתמו אנשים טובים בדרך לעזרתנו: מועצת כוכב יאיר צור יגאל ברשותו של יענקלה ממן שנענה לכל גחמה שלנו, מתנ"ס כוכב יאיר צור יגאל האחראי לפרסום ולהסעות, המועצה האזורית גליל תחתון ברשותו של מוטי דותן, יוסי יצחקי מנכ"ל המועצה, מוטי בוהדנא ורבים אחרים, שהפכו פשוט למשפחה מורחבת שלנו. שבט צור ושבט אפיק, יחידת דובדבן, חברים ומשפחה. ועל הכל מנצחת רשות הטבע והגנים ברשותו של אלי אמיתי מנכ"ל הרשות, שאימצה אותנו לחיקה ועובדת אתנו בשיתוף פעולה מלא. כיום הצעדה שלנו הפכה לחלק מאירועי שבוע הטבע, המים והסביבה שמפיקה הרשות.
לכל חברינו הרבים שאתנו תמיד, משפחתנו הנהדרת ולכל הצועדים עמנו כאן. תודה על השתתפותכם.
אנו רוצים להעניק דגלונים לקבוצות אשר הגיעו להשתתף בצעדה.
צעדת הארבל השלוש עשרה 20/3/15
אורחים, חברים, משפחה וכל הצועדים שהצטרפו אלינו בצעדה זו.
בוקר טוב.
בכל שנה מאז נפילתו של בננו רועי, בין חג פורים לחג הפסח, בעת שהאביב פורץ במלוא עוזו, וריחות הפריחה נישאים באוויר. אנו מקיימים את צעדת הארבל.
וזו לנו השנה השלוש עשרה לקיום צעדה זו.
איננו יודעים מדוע בחר רועי שלנו להיהרג דווקא בארבל, האם יש מי שמכוון צעדינו? האם דברים קורים מאליהם?. אין לי תשובה על כך.
אך אין ספק בליבי כי רועי נהרג באחד המקומות האהובים עליו ביותר, ובאחד המקומות הקסומים ביותר בארץ הזו.
מי האמין לפני שלוש עשרה שנים עת קיבלנו את הבשורה המרה על נפילתו של רועי כי המצפור ושביל ההליכה היורד אל הכנרת יהפכו לעובדה נטועה בנופי ארצנו, מי חלם שאלו יהפכו ברבות הימים למסורת יפהפייה שמסמלת יותר מכל את הרעות, ואהבת האדם שאפיינו יותר מכל את רועיקי שלנו.
מי דמיין אז כי שביל ההליכה והמצפור שיצרנו יחדיו משפחה, חברים, צופים ויחידת דובדבן אבן לאבן, כובשים ברגלנו שעל אחר שעל, ממקום נפילתו של רועי עשרים מטר מתחת לפיסגה זו ועד לכינרת שרועי כה אהב. יהפכו במעשינו לציון דרך על מפת ארץ ישראל וחלק משביל ישראל.
החזון והשליחות היו שלנו, בדמנו, בנפשנו, להנציח, לזכור, לספר… ולו לרגע, על נער קסם שחלומו תם בטרם עת. הוכחנו בעיקר לעצמנו כי חלומות יכולים להתגשם בעזרת אהבה.
וכיום לשמחתנו הפכה הצעדה לנחלת הכלל, רבבות אנשים ניצבים כאן עימנו מדי שנה בשנה, ומאות אנשים החדשים מצטרפים אליהם על מנת לבקר במצפור ולרדת בשבילי ההליכה היורדים אל הכנרת וכל אלה זוכרים בכל צעד וצעד שלהם את רועי.
מי שאוהב לצעוד בשבילי הארץ אינו זקוק לסיבה. הוא יגמע מרחקים וילך להיכן שתיקח אותו המנגינה ובעקבות לבו. אך רק מי שאיבד את היקר לו מכל, יודע עד כמה ההנצחה חשובה לליבו, מבחינתנו ההליכה עם הרוח ועם הנוף המרהיב הנשקף לעין מחזקת את געגוע אל ילדנו, לצחוקו, למגע ידו, לאור שנבע מעיניו.
לכל מה שייצג ולכל מה שהקרין.
ולזכות הגדולה שהייתה לנו לאהוב אותו.
ואתם בנוכחותכם עמנו מחיים עבורנו את רוחו של רועי ואת ערכיו.
כפי שכתב יוסי בנאי: כאן תמצא בכל אבן גם שרידי חלומות,
כאן נושאים את הסבל בתוך סל השמחות…"
ואנו למרות הקושי ולמרות הכאב, מתוך הגישה של להיות או לחדול, ומתוך אותה החלטה של אין לנו דרך אחרת, אנו ממשיכים בעשייה, ממשיכים בהנצחה וממשיכים בחיים.
זהו בוקר שמח, בוקר של אהבת הארץ, בוקר של אהבת האדם בוקר של נתינה והוקרת תודה בדיוק כמו הערכים שהיו נר לרגליו של רועי.
אנו רוצים להודות באהבה גדולה לכל אלו שבלעדיהם חלומותינו לא היו מתגשמים.
ושום דבר מבחינתנו אינו מובן מאליו.
אני מאמינה כי גם הם נשבו בקיסמו של רועי אותו לא זכו להכיר.
16.3.18
אורחים, חברים, משפחה וכל הצועדים שהצטרפו אלינו בצעדה זו.
בוקר טוב.
בכל שנה מאז נפילתו של בננו רועי ביוני 2002, בין חג פורים לחג הפסח, בעת שהאביב פורץ במלוא עוזו, וריחות הפריחה נישאים באוויר. אנו מקיימים את צעדת הארבל.
וזו לנו השנה השש עשרה לקיום צעדה זו.
מי האמין לפני שש עשרה שנים עת קיבלנו את הבשורה המרה על נפילתו של רועי, כי המצפור ושביל ההליכה היורד אל הכנרת יהפכו לעובדה נטועה בנופי ארצנו, מי חלם שאלו יהפכו ברבות הימים למסורת יפהפייה שמסמלת יותר מכל את הרעות, ואהבת האדם שאפיינו יותר מכל את רועיקי שלנו.
צעדה זו נבעה מצורך אישי שלנו, הוריו של רועי, להנציח ולהזכיר מדי שנה בשנה, בכל פעם מחדש, את זכרו של בננו. את דמותו, את יפי קומתו, את אופן חינוכו, את פועלו ואומץ רוחו, את נחישותו ואת אהבתו לארץ הזו.
לא בהשמצות ובהרס, אלא בבנייה ויצירה.
לא בכעס וטינה אלא באהבה לארץ, לשביליה ולנופיה.
ברוח זו הקמנו את המצפור ושביל ההליכה "אל מול כנרת".
בדרך חיובית שאפיינה תמיד את דרכו של רועי.
ואכן ניצבים אנו כאן במצפור "אל מול כינרת" מצפור אותו הקימו בפסח לפני שש עשרה שנה משפחה, חברים, "צופי כוכב יאיר" ויחידת "דובדבן". רק עשרים מטרים מעל המקום אליו הצליח רועי להגיע בכוחותיו האחרונים.
ואין דבר המחמם את לבנו יותר מאשר לראות את אותם רבבות אנשים הניצבים כאן עימנו מדי שנה בשנה, ואת מאות האנשים החדשים המצטרפים אליהם על מנת לבקר במצפור ולרדת בשבילי ההליכה היורדים אל הכנרת.
והשנה מצטרף לצועדים טייל צעיר בשם יהונתן, נכדנו הראשון בן השנה, שזו לו הפעם הראשונה לבקר במקום בו נהרג דודו.
רבים מהנוכחים כאן היום לא זכו כלל להכיר את רועי, אך גם אלו שלא זכו להכירו חווים את מעשיו וצעדיו בכל צעד שלהם במסלול אותו סלל רועי בגופו. דמותו של רועי חקוקה בכל סלע, ניבטת מכל עיקול בדרך. בשלל ריחות הפריחה ולבלוב מתחדש.
גם עבורם רועי אינו דמות אנונימית ואינו עוד שם של חלל שנפל, אלא דמותה של ארץ ישראל היפה. והוא חודר לכל לב ולב.
לא ניתן להתחיל ולצעוד מבלי להזכיר כי צעדת הארבל, קיבלה תנופה וחזון בזכות "המועצה האזורית גליל תחתון" והעומדים בראשה. מוטי דותן ראש המועצה, יוסי יצחקי המנכ"ל ועוד רבים וטובים כל כך. ובזכות ראשות הטבע והגנים ומנהלי השמורה, אסף ושירן, מוטי דולב ועוד רבים.
הם אימצו את רועי לחיקם כבן העמק, באהבה גדולה, ברגישות רבה. מודעים לתכונותיו יקרות הערך, לפועלו ולדמותו כאלו הכירו אותו מאז ומתמיד.
נמצא איתנו האלוף נדב פדן שבימים אלה התמנה לתפקידו כאלוף פיקוד מרכז. נדב פדן שירת כמפקד היחידה בעת שירותו של רועי. ומאז נרקמו ביננו יחסים המושתתים על כבוד הדדי והערכה רבה. אנו מאחלים לך הצלחה רבה בתפקידך המורכב והרגיש.
אין זמן מתאים יותר ואין מקום ראוי יותר מבחינתנו לומר תודה ענקית לאיש יקר ואהוב, למוטי דותן ראש מועצת גליל תחתון, המסיים בקרוב את תפקידו.
פעמים רבות אנשים נזקקים בנאומיהם לקלישאות על מנת להעשיר את כתיבתם, אך מבחינתנו כל הנאמר אינו קלישאה ואינו הפרזה. נהפוך הוא. קצרה היריעה מלתאר מה שאתה מוטי מהווה עבורנו. הכרת אותנו רק לאחר מותו של רועי אך ברגישותך הרבה ידעת לחבק אותנו ולחבר אותנו אל העשייה. אתה מוטי בתבונתך, יחד עם הצוות המדהים אתו אתה עובד, ידעת להקשיב, לחזק ולתמוך, איפשרת חשיבה משותפת ובעיקר עשייה משותפת. המיוחד אצלך מוטי זה שאתה תמיד נותן לאחרים את ההרגשה שהם עושים לך בכלל טובה בדרישותיהם. פתחת עבורנו את לבך ואת ביתך, אתה יחד עם פנינה היקרה. השכלת לתת לנו תמיד את ההרגשה שרועי אתנו בכל אבן ובכל שעל.
תמיד הודית לנו שבזכות רועי נוצר החיבור ביננו. בעוד שאנחנו סבורים שזה הפוך… שבזכות רועי זכינו אנחנו להכירך.
אין זה הזמן המתאים לומר את כל שעל ליבנו ואת גודל הכרתנו בעשייתך ובתרומתך ואת גודל אישיותך… עוד ימצא הזמן לכך. נאמר רק כי אנו מודים לך על שהיית לנו לבית ולמשפחה.
אנו רוצים להודות בנוסף לכל אלו שלקחו חלק בהפקת צעדת הארבל :
ארי, מוטי בוהדנה, אמיתי וכל צוות העובדים במ.א גליל תחתון
גיא ,אסף וכל צוות העובדים כאן בשמורת הארבל
לנותני החסות:
לקבוצות הצועדים:
לכל חברינו הרבים שאתנו תמיד, משפחתנו הנהדרת ולכל הצועדים עמנו כאן. תודה על השתתפותכם.
